בתים מאזנים

"בתים מאזנים" – בדרך לשינוי

אז בין לבין, תוך כדי ההכנות לקראת יום הכיפורים ורגע לפני שאני נוסעת לשבוע האחרון של ההכשרה בגישת ה"דיאלוג הפתוח", לקחתי כמה רגעים כדי לדבר על הדרך שקדמה לשינוי.

שינוי חיצוני או פנימי, דורש מהאדם הרבה אומץ, ויתור על נוחות, על ביטחון ועל כל מה שישן ומוכר. גם כשאנחנו בוחרים לעשות שינוי, זה לא קורה ביום אחד. תחילה אנחנו מזהים שהמוכר והקיים, כבר לא מתאים לנו ומקבלים החלטה לפעול אחרת. לאחר שהתחלנו, נדרשת תכנית פעולה עם שלבים שמותאמים לכל אחד, תכנית שאין לה נוסחה אחת נכונה לכולם. בהמשך כשמתחילים ממש לחוש את השינוי זה עלול להיות מפחיד אך בו זמנית גם מרגש ומלהיב. ואז כשהשינוי ממש כאן, נדרש תהליך של השלמה, קבלה וחיזוק של ההרגלים החדשים.

שינויים מתרחשים בכל תחום בחיים ובמרחבים שונים שמעגלים מקשרים בניהם, כך שההדהוד של השינוי יכול להשפיע על האנשים הקרובים ביותר לאדם וגם על מעגלים רחוקים יותר. יש שינוי ממעלה ראשונה שהוא שינוי קטן ויש שינוי ממעלה שניה שהוא שינוי עמוק יותר. השינוי לא תלוי רק באדם עצמו, אלא ביכולת של הסביבה, המשפחה והקהילה, לתת מקום לשינוי ובעיקר לקבל את האדם כפי שהוא.

שינוי הוא דבר מפחיד למרבית האנשים ולכן לעיתים נוהגים להתבונן בתהליכי שינוי כמו במגרש כדורסל. על המגרש נמצאים 5 שחקנים מכל קבוצה , על הספסל יושבים שחקנים מחליפים וכך במעגל הראשון , באולם יושבים הצופים וביציע צופים רחוקים יותר. בכל ההמון הזה, על המגרש, שמסמל את החיים יש רק 5 שחקנים, שמשחקים את המשחק, שמובילים לניצחון, שפועלים.

אז למה בעצם דברתי בהקדמה על שינויים? זה מפני שבדרך לנוהל שהתפרסם, שמייצג בעייני שינוי חשוב ומרגש, היו לא מעט תהליכים שקרו. גם כשפורסם לראשונה החוק לשיקום נכי נפש בקהילה, היו ספקנים רבים, שלא האמינו שאנשים שמתמודדים עם מחלה נפשית יכולים לחיות בקהילה, לאהוב, לעבוד, ללמוד ולהיות חלק מהחברה. מסגרות השיקום שקמו סמוך לפרסום החוק וראיית היחיד ביחס לכלל , עברו שינויים עם השנים וכל הזמן נוצרו ונוצרים מודלים חדשים. בעבר כינו את מסגרות השיקום, חלופות אשפוז שאמורות לאפשר חיים בקהילה, אך בהמשך הגיעו להבנה שיש צורך בבניית תכנית אישית וראיית האדם עם הייחודי, האינדיבידואלי שבו. כיום בוחנים אפשרות להטמעת מודל "תקציב אישי" שיאפשר שילוב קהילתי מיטבי ורכישת שירותים שזמינים לכלל האזרחים ולא בהכרח שירותי שיקום שקיימים בסל השיקום ובנוסף יאפשר בחירה ושותפות מהותיים לאדם.

ידע הוא דבר משתנה ולא מוחלט. אם נתבונן בהתפתחות הידע לאורך ההיסטוריה, מה שהיה נכון ליום האתמול, לא תמיד נכון היום, ואנחנו נדרשים לנווט את דרכינו, להתעדכן בשינויים שמתרחשים כיום בקצב מסחרר, עד שממש קשה להיות מאה אחוז בתמונה. ידע מייצג להרבה אנשים תחושה של שליטה וביטחון, ולכן חשוב להבין שידע מסייע בקבלת החלטות, אך ישנם סוגים שונים של ידע, ולידע מניסיון בכל תחום יש משמעות וחשיבות. גם התפיסה שלי לגבי ידע השתנתה לאורך השנים, וכיום אני מבינה שכמטפלת אני רק "צינור" שמאפשר לאדם ולמשפחה לגלות ולהיעזר בכוחות הטמונים בהם ולמצוא את הכלים שיכולים לעזור להם באופן אישי. תהליך כזה אמנם לוקח יותר זמן ודורש מהאנשים יכולת להתבונן , להאמין ולמצוא את הכוחות בעצמם, אך בעייני השותפות הזאת והיכולת לבחור לקחת אחריות חשובים לא פחות מרק לספק תשובות ופתרונות שלעיתים לא מותאמים מפני שהאדם לא בחר אותם בעצמו.

כך הייתה גם הדרך לכתיבת הנוהל. תחילה היו וועדות היגוי עם יזמים שונים שהתחילו או הביעו כוונה ליצור שינוי בתחום של הטיפול בבריאות הנפש בישראל. לדרך היו שותפים רבים ברמה המקומית וברמה הארצית. כך גם לי ,היו שותפים לחשיבה ולדרך ממשרד הבריאות שירותי בריאות הנפש, לשכת הפסיכיאטר המחוזי בחיפה, בי"ח רמב"ם, קופת חולים מכבי, חברים קרובים, הורים למתמודדים ואנשים שחוו אירועי משברי בעצמם. לי אישית קשה עם המילה מתמודדים, מתוך אמונה שאין אדם שלא מתמודד בחייו עם משבר או אתגר.

אם תשאלו אותי על המונח "בית מאזן", אז מנקודת מבט אחת,  זה שם שיש מאחוריו הרבה פוליטיקה ארגונית שנמנעת מלהשתמש במונח חלופה אשפוזית וההתייחסות היא למניעת אשפוז, אך מזווית ראיה אחרת, עולות הרבה שאלות, מה זה איזון? מי יצא מאיזון? ביחס למה נוצר איזון ואת מי צריך לאזן? .אולי אפשר היה לכנות את המודל, בית קהילתי למניעת אשפוז, ואני בטוחה שישנן הצעות טובות יותר.

לגבי הנוהל עצמו, חשוב לי להסביר שכאשר מפתחים מודל חדש, הנטייה של הממסד, לשפוט אותו לפי מודלים קיימים. ולכן גם אם אמות המידה לא מושלמות, עברנו כל השותפים, ד"ר דויד ישראלי מבי"ח קפלן יחד עם נציגי עמותת אנוש, ד"ר ערד כודש מקופ"ח מאוחדת, ד"ר פסח ליכטנברג, מבית סוטרייה ונציגי משרד הבריאות, ד"ר טל לוי ברגמן, ד"ר אהוד ססר ודני בודובסקי, דרך משמעותית, בה נעשו מירב המאמצים לתת ביטוי, עד כמה שמתאפשר בשלב זה, לרוח המודלים שהוא מייצג.

הנוהל בתוקף לשנתיים שבמהלכם תתכנס וועדת היגוי שתתייחס לתהליכי הטמעה ולמידה ותכלול נציגים שונים. קשה לי קצת עם ההתייחסות לסקטורים כמו בני משפחה, מתמודדים, אנשי מקצוע, פסיכיאטרים, מפני שבסופו של יום, כולנו בני אדם ואני מקווה שהוועדה תכלול אנשים עם זוויות ראיה, תפיסות ודעות שונות, כדי שאפשר יהיה לתת ייצוג לכולם. מחכה לנו תקופה מרגשת, מאתגרת ומלמדת ואני רואה עצמי מחויבת לתהליך.

הנוהל מגדיר אמות מידה שהבתים אמורים לפעול לפיהם ולכן כל מקום שייפתח, יהיה בפיקוח משרד הבריאות. חלק מהמקומות יפתחו במימון קופ"ח וחלקם יפתחו כמקומות פרטיים, זאת מפני שהקופות עדיין לא מכירות את המודלים ודרכי עבודתם ומחקרים שפורסמו נעשו בחו"ל. לכן בשלב ראשון אני מניחה שכל קופה תתמוך במיזם אחד. התקווה של כולנו היא שהמודלים יוטמעו בהצלחה ובעתיד יהפכו לחלק מהשירותים על רצף השירותים בבריאות הנפש בארץ.

לגבי "בית של תקווה", הבית נמצא בכרמיאל ומיועד לתשעה גברים ונשים במשבר נפשי ראשון או חוזר. אנשים במצבים שונים, פסיכוזה, חרדה, דכאון (משתמשת במושגים הרווחים לפי המודל הרפואי). הבית ייפתח בתחילת דצמבר ועדיין מתנהלים תהליכים שלא מאפשרים לי לציין אם המקום ייפתח כמקום פרטי או בתמיכה של אחת הקופות. אנשי הבית (צוות), הם מלווים/מדריכים עם ידע וניסיון ומטפלים בתרפיות שונות (מקצועות המוכרים כמקצועות טיפול בתחום בריאות הנפש) . הבית הוא מעין מכינה לחיים ומרכז מאזן בגישת ההחלמה והדיאלוג הפתוח. השהות בבית נמשכת עד 3 חודשים ומיועדת לאנשים שחווים אירוע משברי, שאינם במצב מסכן חיים לעצמם ולסביבה. האנשים מתגוררים במקום לתקופה זמנית שבמהלכה הם ובני משפחותיהם, רוכשים כלים למסע האישי לחיים בעלי משמעות. זאת באמצעות החזרת מיומנויות התמודדות שנפגעו כתוצאה מהמשבר, ניהול מצבי חיים ורצף של מצבים, רכישת מיומנויות שליטה ומיומנויות של תקשורת בין אישית במידת הצורך, השתלבות בעולם העבודה ובניית תכנית מותאמת אישית לפי הצרכים, הרצונות והבחירה של האדם. המקום מאפשר עבודה עם המשפחה בגישת הדיאלוג הפתוח והתבוננות במשבר כבצומת חיים לצמיחה והתפתחות אישית. אנשים ומשפחות שיהיו זקוקים לליווי ממושך יותר, יוכלו לקבל המשך ליווי בביתם או להגיע לבית מספר פעמים בשבוע לפי הצורך ומבלי ללון במקום. הבית מייצג שירות אחד ממגוון שירותים כגון: ליווי למיצוי זכויות ושירותי תיאום טיפול כהכנה לשיקום וליווי משפחות מאזור הצפון בבתיהם או בכרמיאל, לפי בחירה, בגישת הדיאלוג הפתוח (השירות מכונה דיאלוג של תקווה).

בחודשים האחרונים עמלתי רבות להפוך את המבנה ששכרתי, לבית נעים עם אוירה ביתית ועוטפת, שתאפשר חוויה טיפולית אחרת (מבטיחה בהמשך לשלוח תמונות עדכניות).

אסיים בדברים שאמרה הרבנית ימימה. היא אמנם כיוונה את דבריה לנשים, אך בהקשר ליום כיפור ועיסוק בחשבון נפש, אני מוצאת את דבריה, מתאימים לכולם. וקוראת לכולם לפעול יחד למען השינוי , עם הרבה סבלנות ופתיחות. מבקשת מכם לתת לתהליכים זמן ולהבין שאנחנו במסע של למידה ושינוי. וגם אם כרגע לא הכול מושלם, אולי אף פעם לא יהיה מושלם. אבל גם לקבל את השונה, הוא לקבל שיש מקום לכל אדם בעולם הזה. באופן אישי, אשמח לענות ולהתייחס למשובים ושאלות שיעלו. משוב בהגדרתי הוא "מתנה שנותנים ומקבלים באהבה" ולכן גם הדרך להעביר משוב חשובה ואם הביקורת בונה, זה מאפשר התחדשות , שינוי ולמידה.

"לעיתים במרוץ של החיים אנחנו מנסים להספיק הכול, עוד ועוד משימות. לא סתם זה דור של פרפקציוניזם, זה כדי שנלמד, זה כדי לאלץ אותנו לעשות את הדבר הכי חשוב: ללמוד לוותר לעצמנו. כי גם אחרי כל חלוקות התפקידים והשיתוף והשוויון- חשוב לומר: ותר לעצמך! נכון, הבית לא מבריק, בעבודה לא סיימת הכול, התעצבנת עוד פעם אחת, התאכזבת, פה חסר משהו ושם חסר דבר. ותר לעצמך על הכול- חוץ מאשר על השמחה. כי בדרך כלל לא מוותרים על הכול, אלא על השמחה מוותרים, על השמחה מוותרים בלי לשים לב אפילו. מיטה מבולגנת אפשר לסדר, טעות אפשר לתקן, אך אדם לא שמח- זהו דבר קשה לתיקון בהרבה. הלימוד החשוב כאן הוא לימוד של ויתור. והוויתור החשוב הזה- הוא בעצם השלמות" (הרבנית ימימה).

מאחלת לכולנו שנה של בריאות, חדשנות, תקווה , שמחה ואהבה.

יעל עדן ברוך